צוורון לבן


עבירות צווארון לבן- הן עבירות פליליות לכל דבר ועניין. המפריד בינהן, לבין העבירות הפליליות הקלאסיות, אשר מצויות בחוק העונשין, הוא מבצע המעשה, וכן אות הקין החברתי אשר מוטל בגין ביצוע העבירה.

בעוד, שאדם אשר פורץ לבית כשהוא רעול פנים, וגונב משם ציוד וכסף בשוווי עשרות אלפי שקלים, ייתפס על ידי החברה כאדם שחי בשוליים. הרי, שאדם, אשר מבצע הונאת ענק, או חורג מסמכויותיו בדין וזוכה לטובות הנאה בשווי מליוני שקלים, לא בהכרח יתפס על ידי החברה כעבריין.

עבירת צווארון לבן היא עבירה פלילית הקשורה בנטילת כספים מהארגון שבו עובד העבריין, בצורה ישירה (מעילה, מרמה וכדומה) או בצורה עקיפה (מתן טובות הנאה בתמורה לשוחד, סחר לפי מידע פנים). בניגוד לעבירות פליליות אחרות, הקשורות באלימות, עבירות צווארון לבן נעשות ללא כל אלימות, במהלך פעילותו השגרתית של העבריין בארגון. מקור השם הוא בהיות עבריינים אלה, רובם ככולם, עובדי מינהל בארגון (עובדי "צווארון לבן"). פעמים רבות מדובר בעובדים בכירים, ואפילו במנהל הארגון, אך לעתים גם עובדי מינהל זוטרים מצליחים בביצוע עבירות כאלה.

עבירות צווארון לבן כהגדרתן הקרימינולוגית הן עבירות של החזקים והעשירים בחברה. ההגדרה המקובלת היא של הקרימינולוג האמריקאי אדווין סטרלנד משנת 1939 על פיה עבירת צווארון לבן היא "עבירה של אדם מכובד בעל מעמד חברתי גבוה במהלך עיסוקו המקצועי". במסגרת זו נכללים נזקי שחיתות שלטונית, קשרים לא ראויים בין הון ושלטון וכדומה. הדגש הוא על שתי נקודות: מעמדו החברתי הגבוה של העבריין והיות העבירה חלק מעיסוקו המקצועי.

מכיוון שמדובר בדרך כלל, באנשים נורמטיביים אשר אין להם נסיון בחקירות פליליות, ואשר לרוב הם אינם יודעים לפרש את ההתנהגיויות שלהם עצמם במישור המשפטי, הרי שהצורך בהיוועצות בעו"ד המתמחה בתחום הצווארון הלבן, גדלה בעשרות מונים על פני מקרים אחרים. מאזן הכוחות בין הנחקר לחוקר, אשר התכונן היטב לחקירה ויודע בדיוק מה הוא רוצה להוציא מהנחקר שבפניו, נוטה לחלוטין לטובת החוקר. אשר על כן כאשר החוקר מציע לנחקר להיוועץ בעורך דין, תיהיה זו טעות נוראית, שלא לממש זכות זו. השימוש בזכות ההיוועצות אינה יכולה לשמש בשום שלב כנגד הנחקר ואין בהיוועצות בעו"ד כדי להצביע על אשם כלשהו.