ראיית הזיהוי במשפט הפלילי ומסדרי זיהוי
ראיית הזיהוי במשפט הפלילי ומסדרי זיהוי
ברבים מהתיקים הפליליים נסמך התיק על ראיית הזהוי. קרי, זיהויו של מבצע העבירה או זיהוי פרט מפרטי כתב האישום על ידי המתלונן או על ידי עד אחר.
ראיית הזיהוי בהרבה מן המקרים מהווה ראיה יחידה בתיק החקירה ואדם עשוי למצוא עצמו עומד לדין פלילי, כשאין שום ראיה אחרת כנגדו ואף מורשע בה כשהוא חף מפשע. המצב ייתכן בעבירות פליליות קלאסיות כמו בתיקי אינוס או רצח, ועד לתיקי תעבורה, של תאונות דרכים.
בתי המשפט מכירים בבעייתיות של ראיית הזיהוי ועל כן עורכים מספר מבחנים כדי לבחון את המשקל הראייתי שיתנו לה. כך, הערכתה של עדות ראייה נבחנת באמצעות שני מבחנים, האחד סובייקטיבי, לפיו נבחנת אמינותו האישית הכללית של העד המזהה, כנותו ויושרו. השני אובייקטיבי, לפיו נבחנת מהימנות הזיהוי עצמו שביצע העד המזהה.
בחינת מהימנות הזיהוי גם היא נערכת בשני מישורים; במישור האובייקטיבי, נבחנת האפשרות לכך שהעד טעה טעות תמה ובלתי מכוונת בזיהוי. בית המשפט בוחן זאת על ידי בחינה של מכלול התנאים שבהם נערך מסדר הזיהוי והתאמתם לכללים שנקבעו בפסיקה. במישור הסובייקטיבי, נבחנת יכולתו האישית של העד להטביע בזיכרונו רשמים חזותיים ומכוחם לזהות בני אדם לפי חזותם. כאן יילקחו בחשבון גם הנסיבות שאפפו את הטבעת הדמות בזיכרונו של העד.
לצורך בחינת שני הרבדים הללו, אומצו בפסיקה הישראלית מספר מבחנים ובינהם משך ההסתכלות ועוצמתה, מידת תשומת הלב שהקדיש העד להסתכלות על העבריין, הדיוק בתיאור דמותו של העבריין שניתנה לפני הזיהוי, מידת הביטחון שגילה העד בעת הזיהוי, משך הזמן שחלף בין ביצוע העבירה לבין מסדר הזיהוי, מיידיות הזיהוי, היעדר השפעה חיצונית ועוד.
באם יחליט בית המשפט לייתן משקל רב לזיהוי, הרי שיכול להרשיעו על סמך זיהוי זה לבדו.
בתיקים שבבסיסם זיהוי, הרי שהמשטרה נוהגת לערוך מסדר זיהוי בו מבקשת מהמתלונן או העד להביט בשורה של ניצבים, בינהם הנאשם, ולהצביע על מי שהם ראו כמבצע העבירה. כדי להפחית מהשפעות חיצוניות שיוליכו את העד לבחור דווקא בחשוד, הרי שהיה צורך בקביעת קריטריונים שיש לעמוד בהם בעת עריכת מסדר.
טרם אפרט אודות הקריטריונים שיש להקפיד עליהם, לדעתי, אציין כי המשטרה עורכת פעמים רבות מסדר זיהוי בתמונות, קרי, נותנת לעד לבחור מבין תמונות ולא בדרך של מסדר זיהוי חי. היתרונות של מסדר זיהוי חי על פני מסדר זיהוי בתמונות הינו בין היתר כי במסדר זיהוי חי, "זוכה" העד לראות את מכלול דמותו התלת מימדית של החשוד, בין דמויות הדומות לו. כך, יכול העד להתרשם מגובהו, מבנה גופו, לבושו ומעמדו החברתי של החשוד ואלו בנוסף לתווי פניו. לעומת זאת, במסדר זיהוי תמונות מוצגות בפני החשוד תמונות דו מימדיות שלא כוללות את כלל דמותו של החשוד, אלא את פניו בלבד. תמונה, להבדיל מאדם בשר ודם, אינה יכולה לגלות את כל תווי פניו וקלסתרו של המצולם כפי שהוא נראה בצורה חיה ואינה יכולה לגלות העוויות ותנועות הנלוות בדרך כלל לישותו ולאישיותו של כל אדם.
בין הקריטריונים המרכזיים, עליהם יש להקפיד בעריכת מסדר הזיהוי:
- במסדר יהיו לפחות 8 ניצבים.
- הניצבים יהיו דומים ככל הניתן זה לזה בחזותם ובלבושם ואם אפשר גם בשיוכם האתני והמגזרי.
- מן הוראה ניטראלית לעד המזהה על ידי עורך המסדר- יאמר לעד המזהה כי ייתכן שהחשוד נמצא בשורה וייתכן שאינו.
- עורך המסדר לא יידע מי המתמונות שייכת לחשוד ולא יהיה גורם מעורב בחקירה במהלך הזיהוי.
- חובה לאפשר נוכחות סנגור במסדר הזיהוי שישאל שאלות ככל שישנן את המזהה ואת עורך המסדר.
- הסנגור יוכל להלין על התמונות שנבחרו ולבקש להחליפן.
- יערך פרוטוקול של מסדר הזיהוי עליו יחתום הסנגור, המזהה ועורך המסדר.
אדם יכול להתבלט במסדר זיהוי גם אם דרישת הדמיון בין המשתתפים נשמרת, למשל מהסיבה שהמשתתפים עצמם מסגירים את החשוד האמיתי בשפת גופם או החשוד עצמו, אף אם הוא חף מפשע יתבלט בשפת גופו בשל הלחץ בו נתון כתוצאה מהסיטואציה בה נתון.
בשל כל אלו חשוב מאוד לגשת לעורך דין כבר בשלב זה ולא להמתין לקבלת כתב אישום. עורך הדין שנכנס כבר בשלב קריטי זה של החקירה הפלילית, שיידע על קיומו של מסדר זיהוי בתיק, יכול לדרוש עריכת מסדר זיהוי חי, ככל שניתן, ידרוש בבחירת ניצבים מסויימים, יבחר את מיקומם של הניצבים בשורה, ידריך את החשוד, ירגיעו ויוודא כי לא יהיו לחשוד סממנים שעשויים להבליט אותו מבין האחרים. הדבר נעשה כמובן כדי לבחון באופן אובייקטיבי את מהימנות הזיהוי של העד המזהה. הוכח במחקרים, כי עד מזהה שנתון להשפעות חיצוניות זרות עשוי לבצע זיהוי שגוי ולהיות בטוח באופן מוחלט כי אינו טועה כשלמעשה טעות בידיו. במחקרים עלה כי העד זיהה אדם מבין הניצבים כמבצע העברה גם במצב דברים בו החשוד כלל לא נמנה עם הניצבים.
באם מגיע התיק לשלב ההוכחות, הרי שעורך הדין צריך לחקור את העד המזהה בחקירה נגדית. בחקירה זאת, עורך דין שבקיא בפרטים, יערוך לעד, מבחנים לבחינת יכולות הזיהוי שלו ויכולות הזכרון שלו כמו גם יתשאל את העד לגבי הנתונים האובייקטיביים שהיו בעת הזיהוי כמו משך החשיפה, תאורה, מרחק, קשר עין, זוית ראייה וכדומה. מטרתה של החקירה הנגדית היא להפחית ממהימנות הזיהוי ובכך ליצור ספק סביר שיוביל לזיכוי הנאשם.
יש לציין כי זיהוי אינו מסתכם כמובן בזיהוי של אנשים בלבד. ייתכן תיק בו אדם זוכר את מספר הרישוי של רכב פוגע, דגם של רכב פוגע, או צבעו. גם במקרים אלו, ניתן לערוך מסדר זיהוי ולהעמיד את העד בפני מבחנים דומים לבחינת מהימנות הזיהוי.
